יושר נכסים תיווך והשקעות בעמ נ' בית עוגיות מרוקאיות בע"מ

החלטה

המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שלושה שיקים על סך 11,650 ₪, כל אחד, משוכים ע"י המבקשת לפקודת "יושר נכסים תיווך והשקעות בע"מ", ואשר חוללו מחמת הוראת ביטול.

1.בתצהיר התומך בהתנגדות טען נציג המבקשת כי עקב צו סגירה שיפוטי שניתן לחנות המפעל של המבקשת, חיפשה המבקשת מקום חלופי להעתקת המפעל.

בחודש מרץ 2009 יצרה המבקשת קשר עם מר יחזקאל לוי, אשר הציג עצמו כמתווך. במהלך חודש יולי 2009 חתמה המבקשת על הסכם שכירות עם צד ג' ולאחר מכן שולם למר לוי כדמי תיווך סך 46,600 ₪ בארבעה שיקים. השיק הראשון על סך 11,650 ₪ נפרע במלואו. שלושת השיקים האחרים הינם השיקים נשוא ההתנגדות.

נציג המבקשת טוען כי, לאחר שהסתבר כי לא ניתן יהיה לקבל רשיון עסק בנכס אותו שכרה המבקשת, הודיע נציג המבקשת למר לוי כי הסכם השכירות לא יצא לפועל וביקש ממנו לאתר מקום חילופי.

ביום 20.8.09 חתמה המבקשת עם צד ג' , המשכיר, על הסכמה לביטול הסכם השכירות. לפיכך ביקשה המבקשת כי מר לוי ישיב לה את השיקים שנותרו בידיו בגין דמי התיווך עקב חוסר תמורה.

לטענת המבקשת, אין מקום לשלם למשיבה כספים בגין עסקה שלא יצאה לפועל.

כן טוענת המבקשת כי על פי חוק המתווכים המשיבה איננה "מתווך".

2.המשיבה הגישה תגובה להתנגדות אשר נתמכה בתצהיר מטעם מר לוי, במסגרתה טענה, בתמצית, כי על המבקשת לשלם את דמי התיווך, אף אם הסכם השכירות בוטל.

דמי התיווך הופקדו עם חתימת הסכם השכירות, ורק לפנים משורת הדין נעתרה המשיבה לבקשת המבקשת לתשלום דמי התיווך בארבעה תשלומים שווים.

טענות המבקשת הינן טענות בגין כדאיות העסקה ואינן מקימות לה זכות לבטלה, כאשר המשיבה כלל לא ידעה על ביטול הסכם השכירות והמבקשת אף לא הודיעה על ביטול הסכם התיווך.

המשיבה הינה בעלת רשיון תיווך באמצעות נציגה מר לוי.

3.בחקירתו הצהיר נציג המבקשת כי, מהשלב בו הראה מר לוי את הנכס נשוא השכירות למבקשת ועד לחתימת הסכם השכירות, לא בדקה המבקשת האם הנכס אכן מתאים לניהול עסקה והאם יהא באפשרותה לקבל רשיון עסק באותו נכס.

נציג המבקשת אישר כי המבקשת היתה מיוצגת על ידי עו"ד באותו שלב.

נציג המבקשת הצהיר כי נספח א' להתנגדות הינו הסכם הביטול בין המבקשת לצד ג' וכי המבקשת לא שילמה כל תשלום לצד ג' בגין ביטול הסכם השכירות או בגין דמי שכירות ממועד חתימת הסכם השכירות ועד לביטולו.

4.בסיכומיו טען ב"כ המבקשת כי תאגיד, כדמות המשיבה, איננו יכול לשמש כמתווך לפי חוק המתווכים.

הסכם השכירות בוטל בגין נסיבות אובייקטיביות, כאשר המשיבה קיבלה דמי תיווך בגין השיק הראשון שנפרע שלא כדין.

5.ב"כ המשיבה חזר בסיכומיו על האמור בתגובה להתנגדות וטען כי יש להבחין בין הסכם השכירות להסכם התיווך.

הסכם התיווך נחתם ומרגע שנחתם אף הסכם השכירות והיה תקף לפחות חודשיים ימים, קמה זכותו של המתווך לדמי התיווך.

הטענה לביטול הסכם השכירות לא הוכחה, המבקשת לא ביטלה את הסכם התיווך השכירות ואין בפניה כל טענה הגנה שיטרית מפני התביעה.